כאמא לבת שמגששת את דרכה כבוגרת, זאת שאלה שמאוד מעסיקה אותי.
פעם, לפני ותוך כדי משבר הקורונה, כתבתי תוכן לאתר להשמת עובדים ודנתי שם בהיבטים שונים של השאלה.
מאז אנחנו והאנושות כולה חוותה עוד אירועים משני תפיסת חיים שערערו על חלק מהתובנות שכתבתי בזמנו.
הבת שלי, שבחרה במסלול חניכה לא פורמלי ובחרה לעשות תואר ראשון (היסטוריה ותולדות האמנות, האוניברסיטה הפתוחה) ולא בגרות,
לא באמת מתחבטת בשאלה.
אני עושה את זה בשבילה…בעיקר בשעות הלילה המאוחרות..
כשהצעתי לה שאממן עבורה הכשרה שממנה תוכל להתפרנס גם בעיתות משבר, הייתי בטוjה שתבחר משהו מעולמות שאני מכירה:
עיסוי
רפלקסולוגיה
מריטת שיער…
לק ג'ל!
אבל היא חזרה אליי ואמרה שהיא רוצה להיות חשמלאית.
האמת?
הופתעתי.
אבל אז התפרסם ראיון עם מנכ"ל אנבידיה שנשאל מה היה לומד היום
והבנתי שאני לא באמת מבינה איך יראה עולם התעסוקה בעתיד.
מנסיוני האישי אני יכולה להעיד שחלק גדול מהמשחק הוא גמישות,
חלק אחר קשור לקשר בין אנשים.
יש לי הרבה מה לומר כשזה נוגע להחלטות משנות עתיד של ילדי,
אבל אני מנסה שלא להתערב במהלך ההחלטות שלהם, רק לכוון…
לכן הזמנתי את בכורתי למפגש אומנות המשמעות עם מיכל גרי,
פגישה בת שעה במהלכה מתמצתים את משמעות החיים שלך כפי שהם עכשיו, ומשם ממשיכים לתהליך של שינוי והגשמה –
אני מקווה שהגישושים יבשילו לכדי החלטות.